<h1>סמ"ק מצוריך סימן צ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמרו חכמים כל תענית שלא קבל עליו מבעוד יום דמי למפוח מלא זיקאא), ויש מפרשים דאין מתפלל תפילת ענינו ואם כן צריך לפרש הא דאמרינן מתענין לשעות מיירי שקבל עליו מאתמול אם אתענה למחר בחנם עד חצי היום אגמור לשם תענית ואז הוא מתפלל ענינו, עוד יש מפרשים דאע"ג דלא קבל עליו מתפלל תפילת תענית ענינו אך אינו יוצא בו ידי נדרו אם נדר להתענות יום אחד וכן עשה רבינו תם מעשה באחד שעשה הרבה תעניות בלא קבלה ואמר שלא הפסיד תעניותיו, ואמרינן התם מאימתי מקבל עליו שמואל אמר בתפילת המנחה פי' שיאמר באלו' נצור עניני בתענית שאעשה למחר ושמעתי שר"י היה אומר באלו' נצור הריני לפניך בתענית יחיד למחר, וצ"ע בס"ג. עוד יש מפרשים מתענין לשעות כמו שאמר הריני בתענית עד ג' שעותב), וכך כתוב בה"ג שאין יחיד מתפלל ענינו עד המנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו אבל בתלמוד משמע דאין קפידא אם ימצא שקרן בתפילתו דאמרו (תענית י"ט) אם ירדו גשמים קודם חצות הולכין ואוכלין אע"פ שכבר התפללוג). ואדם שהתענה בשבת צריך להתענות עוד תענית אחר כדי שיתכפר עליו מה שהתענה בשבתד), ויפה תענית לחלום כאש לנעורתה), ות"ח אין רשאי להתענות אבל אם הצבור מתענין יש לו להתענות, וחולה ומעוברת אין מתענין בתענית צבור מכל מקום אסור להרבות להם תענוגים, ולווה אדם תעניתו ופורע אפי' ביום זה ובלבד שיהא צורך קצתו). א) מיהו שמעתי בשם רבינו תם דסגי בקבלה בלילה וגם סגי במחשבה דלא בעינן בפה כי אם לגבי שבועה דכתיב (ויקרא ה') לבטא בשפתים. וצ"ע בס"ג, לשון ס"ק. ב) פ"ה מי הוי תענית להתפלל תפילת תענית בתפילת יוצר, עכ"ל בפ"ק דתענית (י"א ע"ב). אחר הטבת חלום לא היה אומר לך אכול בשמחה לחמך כי יש לו קבלה מרבינו יהודה חסיד שאין לאומרו לפי שיש בראשי תיבות אבל, ואמר חלמא טבא חזאי לפעמים ג' פעמים ולפעמים ז' פעמים כדאמרינן שבע זימנין ליגזרו עלך, לשון תשב"ץ (סי' תקנ"א). ג) אין להתענות לכתחילה בערב שבת דאמרינן בשילהי תענית (מגילת תענית פרק י"א), הנשבע להתענות בערב שבת הרי זה שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת ואם מתענה ישלים עד הלילה כדמסקינן בשיליהי בכל מערבין (עירובין מ"א) הלכה מתענה ומשלים, וכשהר"ם נ"ע מתענה בע"ש אוכל עם שקיעת חמה ואפילו זהו אומר שקרוי השלמה ומה שאומרים בפרק בכל מערבין מתענה ומשלים כך הפירוש משלים עד אחר בית ובלבד שלא יהא עוד היום גדול אך כשהוא מתענה תענית חלום בערב שבת מתענה עד צאת הכוכבים דכיון דהוה חמור כל כך דמתענה ומשלים אפילו בשבת בערב שבת צריך להמתין עד צאת הכוכבים כי מי סלק לעילא. הג' ומיהו נראה אם הוא בין השמשות והתפלל כבר ערבית מותר דלא עדיף מתענית הכתוב ואע"ג דאמרינן (שם) דמתענה ומשלים רוצה לומר מתענה ומשלים אם ירצה ואם לא ירצה לא כדעבד עובדא בי' בטבת שחל להיות בערב שבת וטועם התבשיל, לשון תשב"ץ (סי' ק"ו). בשם ר"י מקורבי"ל, כשחל ערב פסח להיות בשבת שאין לו להתענות כל עיקר בערב שבת ואם ירצו טוב להתענות בחמישי. ע"מ שאסור לאדם לעשות שום עינוי שיש בו ביטול תורה אפילו לשם כפרה אלא ח"ו כשירפו ידיו מדברי תורה יעשו עינוי ויכתוב כך וכך נדרתי, עכ"ל. ד) אמרינן פ"ק דר"ה (דף י"ח) צאו והתענו על מה שהתעניתם מכאן נראה לה"ר אלחנן למי שהתענה תענית בר"ח ובחנוכה צריך למיתן תענית לתעניתו כמו בשבת דהא אמרינן שיהיו צריכין להתענות על שהתענו בחנוכה בשוגג עכ"ל. ר' יוסי אומר אין יחיד רשאי לסגף עצמו — פי' לשבור כוחו בתענית — שמא יצטרך לבריות ואינם מרחמים עליו אמר ר' יהודה מאי טעמא דר' יוסי דכתיב (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה אמרה תורה נשמה שנתתי בך החיה אותה, עכ"ל פ"ג דתענית (דף כ"ב). אמר ר' ירמיה בר אבא אין תענית ציבור בבבל — פ"ה חומר תענית ציבור — אלא ט' באב בלבד, אמר מר עוקבא הילכתא מתענין לשעות אמר רב חסדא והוא שלא טעם כלום כל אותו היום אך אמליך אמלוכי, עכ"ל פ"ק דתענית (דף י"א ועי' פסחים נ"ד). ה) היושב בתענית נקרא חוטא ומעמידה (תענית דף י"א) באדם שאינו בריא וחזק ולא מצי לצעורי נפשיה וכי מצי לצעורי נפשיה נקרא קדוש ור' שמעון בן לקיש אומר נקרא חסיד שנאמר (משלי י"א) גומל נפשו איש חסד, עכ"ל. גדול תענית מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו, לשון ס"ג. ו) ונשאל לר"י מקורבי"ל מאשה שאמרה אעשה תענית היום אם יכולה ללותו והשיב דאסור והא דאמרינן (שבת דף י"א) לוה אדם תעניתו ופורע רוצה לומר כשיש בו קצת טעם, עכ"ל, מי שנדר להתענות ונאנס שאינו יכול להתענות יפרע ביום קצר אף על פי שבשעת הנדר היום ארוך יותר מעתה. לשון תשב"ץ (סי' ק"ט). הגה"ה הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד כששקעה החמה קודם צאת הכוכבים מביאין ראייה לדבריהם מההיא דאמרינן (תענית י"ב) כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית משמע דלאחר שקיעה מיד מותר, מיהו בתו' דע"ז פי' רבינו אלחנן פוק חזי מאי עמא דבר שנהגו להתענות עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד ובההיא דקאמר עד ששקעה החמה רוצה לומר גמר שקיעה דהיינו צאת הכוכבים, וצ"ע בההיא דשבת פרק במה מדליקין בסופו (דף ל"ד) דמשמע דבגמר שקיעה מתחיל אז בין השמשות דהיינו קודם צאת הכוכבים ושמא לפי שאין העולם בקיאין בגמר שקיעה לכך נהגו עד צאת הכוכבים גם רבינו אלחנן פירש פוק חזי מאי עמא דבר ואין לסור מן המנהג דסברא הוא דאין לעמוד על הבירור סוף השקיעה כי אם בצאת הכוכבים ומסתמא אין אדם יכול לעמוד בו דהא לר' נחמי' ליכא כי אם חצי מיל מגמר שקיעה עד צאת הכוכבים ומסתמא אין אדם יכול לעמוד בו, ואם תאמר והלא בט' באב דצריך להתענות לילה ויום איכא דשרי פרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד) בין השמשות שלו ככניסתן דאע"ג דהדר מסיק בין השמשות שלו אסור היינו משום חומרא דט' באב הא לאו הכי לא וממילא איכא למשמע דכל שכן שאר תעניות דספיקא דידהו דהיינו בין השמשות כיציאתו שרי, ותירץ רבינו אלחנן דשני עיולי יומא מאפוקי יומא דעיולי יומא דהיינו ליכנס בתענית שרי בין השמשות כמו ערב ט' באב ואליבא דמאן דשרי אבל אפוקי יומא דהיינו בסוף התענית מספיקא לא נפיק עד שיהיה ודאי לילה, ע"כ הגה"ה. בשם ר"י מקורבי"ל מי שקבל עליו תענית והתענה מקצת היום ושכח ואכל ונזכר יפסיק וישלים תעניתו ויעלה בחשבון תעניתו ויתפלל תפילת תענית, עכ"ל. תו' מרב אלפס, ירושלמי במסכת נדרים (פ"ח ה"א) נדר להתענות ושכח ואכל אבד את תעניתו ר' בון בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם הא אמר יום זה מתענה ומשלים, ולא אמרן אלא אם אכל [אבל] אם טעם לא. גרסינן בפרק הקורא (ברכות י"ד) מטעמת אינה צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום עד כמה ר' אמי ור' אשי טעמי עד רביעית ומפרשי רבנן דצריך לאזהורי דלא לבלע כלום, עכ"ל. ומדרכי התשובה היא שבזמן שתבא צרה ויזעקו לה ידעו הכל שבגלל מעשיהן הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') עוונותיהם הטו אלה וזהו שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם אבל אם לא יזעקו אלא יאמרו דבר זה ממנהגי העולם אירע לנו וצרה זו במקרה נקרית הרי זה אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה והצרות הוא דכתיב בתורה והלכתם עמי בקרי ואף אני אלך עמכם בחמת קרי וגו' שאביא עליכם צרה עד שתשובו ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבא על הציבור עד שירחמו מן השמים ובימי התעניות האילו זועקין [בתפלה] ומתחננין, ואיזהו הראוי להתפלל בתעניות אילו איש שהוא רגיל בתפילה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ולא יהיו בבניו ובני ביתו ובכל קרוביו הנלוים אליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ואם היה זקן עם המדות האילו מפואר ואם אינו זקן ויש בו כל המדות הללו יתפלל. ש"ץ מתחיל ומתפלל עד ברכת גואל ישראל ואומר מעין הצרה ואומר תחנונים לפי כוחו ואומר בסוף תחנוניו מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה כו' ברוך אתה ה' גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד תעניות אילו שגוזרין על הציבור מפני הצרות אינם יום אחר יום שאין הציבור יכולין לעמוד בדבר זה ואין גוזרין תענית על הציבור לכתחילה אלא בשיני ובחמישי שלאחריו וכן על סדר זה שיני וחמישי ושיני עד שירוחמו, תעניות אילו שמתענין על הצרות אין מתענין בהן לא עוברות ומיניקות וקטנים ומותרים לאכול בלילה, כשם שציבור מתענין על צרתם כך יחיד מתענה על צרתו כיצד הרי שהיה לו חולה או טועה במדבר או אסור בבית האסורין יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפילה ואומר ענינו ולא יתענה בשבתות ויו"ט (ויש מפרשים בר"ח) ולא בחנוכה ופורים, בכל יום תענית שגוזרין על הציבור מפני הצרות ב"ד [וזקנים] בודקין על מעשה אותה העיר ומסירין המכשולות של עבירות וחוזרין על בעלי חמס ומפרישין אותן ועל בעלי זרוע וכיוצא בדברים האילו וקורין בתורה ומפטירין בנביא. אילו הצרות שהציבור מתענין על צרת שונאיהן של ישראל לישראל כיצד גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או גזרו עליהם שמד ואפילו במצוה קלה עד שירוחמו וכל הערים שסביבותיהם מתענין, ועל החרב כיצד אפילו חרב של שלום כגון שערכו גוים עם גוים מלחמה ועברו במקום ישראל אע"פ שאין ביניהם מלחמה ובין ישראל הרי זו צרה ומתענין, ועל הדבר היה דבר בארץ ישראל מתענין שאר גליות היה דבר במדינה והשיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת שתיהן מתענות אע"פ שהן רחוקות זו מזו, עד כאן לשונו. ועל חיה [על] הארבה והחסיל ועל השידפון והירקון משיתחיל בתבואה, ועל המפולת כיצד הרי שרבתה בעיר מפולת כתלים בריאים שאינם עומדים בצד נהר מתענין, ועל החולים כיצד הרי שירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר כגון אסכרה או חרחור או כיוצא בהן והיו בהם מתים באותו חולי הרי זה צרת ציבור וגוזרין תעניות, כל תעניות שגוזרין ציבור בחו"ל אוכלין בה בלילה ודינה כדין שאר תעניות שאין גוזרין על הציבור כעין צום כיפור, עכ"ל המיימוני (הלכות תענית פרק ב'). תו', אומר ר' דאין אומרים סליחות אחר עושה שלום ואין מנהג בשתי ישיבות אלא בברכת סלח לנו אבינו, ועוד במסקנא בכל הסליחות אומרים ואל יעכב חטא ועון את תפילותינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח ואם אינו אומר אחר עושה שלום במה מסיים ואל יעכב, עכ"ל התו'. כשמגיע כי א-ל מלך חנון ורחום אתה יאמר א-ל ארך אפים אתה וכו' וסליחות ופזמונים כרצונו. (א"ה, בכת"י כתובה הגה"ה זו לפני ד"ה ועל חיה, אך נראה שמקומו כאן) הגה"ה, תנו רבנן מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא מיתה דחופה ר' חנינא בן גמליאל אומר זו היא מיתה מגיפה שנאמר (יחזקאל כ"ד) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגיפה וכתיב (שם) ואדבר אל העם בבוקר ותמת אשתי בערב, שני ימים ומת זו מיתה דחויה שלשה גערה ארבעה נזיפה חמישה מיתת כל אדם אמר מר זוטרא מאי קרא ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרבו תרי ימיך תרי הן חד שכן קורין בלשון יוני לאחד הן, מת בחמשין זו היא מדת כרת, ששים זו היא מדת כל אדם, אמר מר זוטרא מאי קרא תבא בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא ששים שבעים שיבה שמונים גבורה שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה אמרין מחמשין עד ששים זו היא מדת כרת. רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת אמר ליה אביי ניהי דנפק מר מכרת דשני מכרת דיומי מי ידע מר דנפיק אמר ליה נקוט מיהא פלגא בידך, עכ"ל התלמוד בפרק בתרא דמ"ק (דף כ"ח) עכ"ה. תנו רבנן הרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא על הצרה ועברה, — הג"ה, הוא הדין אם מת החולה דבעי לקיומי נדרים, ע"כ, — הרי זה מתענה ומשלים — פ"ה משלים כל התעניות שקבלו בני עירו דעושה כחומרי המקום שיצא משם על כן ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם שכח אכל ושתה דיעבד אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עידונים לעצמו פ"ה דנראה כחתן בין האבילים ויתקנאו בו עד כאן — שנאמר (בראשית מ"ב) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, (תענית דף י'). (שם י"א) אמר ריש לקיש אסור לו לאדם לשמש מטתו בשני רעבון פ"ה דצריך אדם לנהוג צער בעצמו. תנא חשוכי בנים פירוש חסרי בנים משמשין מיטות בשני רעבון לקיים מצות פריה ורביה. תנו רבנן (שם) בזמן שישראל שרויין בצער יחיד הפורש מהן שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם — פ"ה אחד מימינו ואחד משמאלו דכתיב (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך — מניחים ידיהם על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור, תניא אידך בזמן שישראל שרויין בצער אל יאמר אדם אני אלך ואכול ואשתה ושלום עלי נפשי ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (ישעיהו כ"ב) הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה יין אכול ושתה כי מחר נמות וכתיב בתריה ונגלה באזני השם צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון זה מדת בינניים — פ"ה שמתיראים מן המיתה כדכתיב כי מחר נמות — מדת רשעים מהו אומר איתיו נקחה יין ונסבאה שכר והיה בזה יום מחר גדול יתר מאד ומה כתיב אחריו הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספין באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, וכל המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמות ציבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הציבור שנאמר (שמות י"ז) וידי משה כבידים ויקחו אבן וישימו וכי לא היה למשה לו כר אחת או כסת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אני אהיה עמם (בצרה) בצער ושמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו ורהיטני ביתו מעידין בו שנאמר (חבקוק ב') כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה, ר' שילא אומר שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם הם מעידים בו ר' חדקה אומר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר (מיכה ז') משוכבת בחיקך שמור פתחי פיך, אמר ר' יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה — פ"ה מיתה שאינה ביד מלאך המות אלא על מטתו כדרך כל אדם — שנאמר (איוב ה') [ברעב] פדך ממות ובמלחמה מידי חרב, עכ"ל התלמוד פ"ק דתענית (דף י"א). עוד שם פ"ג (דף כ"א) אמרי ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא משום דדמי מעייהו לבשר ודם, ופ"ה וסימן רע הוא, עכ"ל שם.
ואין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ובחולו של מועד ואם התחילו אין מפסיקיןא), אבל יחיד שקבל עליו תענית ופגע בו יום טוב של תורה מפסיק. ימים הכתובים במגילת תענית אין מפסיק. א) אם התחילו להתענות אפילו יום אחד ופגע בהן יום מאילו מתענין ומשלימין ומתענין היום בתענית, אין גוזרין תענית על הצבור לא בשבתות ויום טוב ולא זועקין ומתחננין בתפילות אלא אם כן היתה עיר שהיקיפוה גוים או נהר או ספינה המטורפת בים ואפילו יחיד הנרדף מפני גוים מפני ליסטים מפני רוח רע מתענין עליהן בשבת וזועקין עליהן בתפילות, לשון המיימוני. (הלכות תעניות פרק א' הלכה ו').
ובשאר תעניות אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר ודווקא שלא ישן [אבל ישן] שינה גמורה אסור אבל מתנמנם מותר לאכול וכמו כן ישן והתנה אוכלא). א) ושתיה מותרת אפי' בלא תנאי דגבי שתיה הוי לעולם [כמו] התנה לפי שאין קבע לשתייה [ס"א, דוקא מים]. כדאיתא פרק כל כתבי הקודש (שבת קי"ח), אבל הר"ם נ"ע אם סילק השולחן אינו רגיל לשתות אפי' בתענית יחיד אם לא שהתנה כי יש ב' לשונות בתלמוד סילק אסור לאכול ובמקום אחר יש סילק מותר לאכול עד שישן והרבה גאונים חולקין והוא סבירא ליה לחומרא ואע"פ שהתנה אינו שותה לאחר שינה אבל רבינו אבי העזרי מתיר ומביא ראייה שמותר לאכול ולשתות אחר סעודת המפסקת כי יש כן בירושלמי (מדרש איכה ג', ט"ו) ר' יהודה בן בתירה איקלע לנציבין בערב צומא רבה אתא ריש כנישתא למיזמניה ואמר ליה סעוד אצלי אמר כבר אכלית ופסקית אמר ליה אשגח לן דלא לימא אינשי ההיא גברא לא משגח ביה אזל עימיה ואכל מכל עגול חד פתיתין מכל תבשיל חד פת מכל חבית חד כסא שתה ומכאן ראייה בערב יום הכיפורים ובח' באב מותר לאכול ולשתות אחר שסילק השולחן רק שתהא חמה זורחת, ואסור לומר לאחרים מתענה אני וראייה מירושלמי ההיא איתתא דהוה מיתה מכבר הוה נפיק אור של גיהנום מאונא לאונא חד אמר משום דהוה משתעיא בשעת תענית אחר שעשתה ב' תעניות או ג' וחד אמר משום דמשתעיא [לאחרי] התענית, וכשהוא מתענה לאחר שהוא מתפלל תפילת ערבית אומר גלוי וידוע לפניך שבזמן המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבנו כו' ומסיים בלא ברכה, עכ"ל התשב"ץ (סימן קי"ד).
<h2>דף טו:</h2>
ואין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ובחולו של מועד ואם התחילו אין מפסיקיןא), אבל יחיד שקבל עליו תענית ופגע בו יום טוב של תורה מפסיק. ימים הכתובים במגילת תענית אין מפסיק. א) אם התחילו להתענות אפילו יום אחד ופגע בהן יום מאילו מתענין ומשלימין ומתענין היום בתענית, אין גוזרין תענית על הצבור לא בשבתות ויום טוב ולא זועקין ומתחננין בתפילות אלא אם כן היתה עיר שהיקיפוה גוים או נהר או ספינה המטורפת בים ואפילו יחיד הנרדף מפני גוים מפני ליסטים מפני רוח רע מתענין עליהן בשבת וזועקין עליהן בתפילות, לשון המיימוני. (הלכות תעניות פרק א' הלכה ו').
<h2>דף כו:</h2>
להתאבל על ירושלים. ארבע תעניות כתיבי בדברי קבלה (זכריה ח') צום הרביעי וצום החמישי צום שביעי צום העשירי, (ר"ה י"ח) צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז צום החמישי זה תשעה באב צום השביעי זה שלושה בתשרי צום העשירי זה עשרה בטבתא) ואמרינן (שם) יש שמד יש צום יש שלום יש יום טוב אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מט' באב שהוכפלו צרות והחמירו בו חכמים. ואמרינן שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבסב) ובחמישי מותר מפני כבוד השבת, ומסיק דלאחריו מותרג), ומסיק דחל להיות בערב שבת שמותר לכבס ולספר בחמישי מפני כבוד השבתד), וגם החמירו להפסיק מבעוד יום ולאסור במלאכה במקום שנהגוה), וגם אמרו חכמים ערב תשעה באב לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין, ומסיק דאוכל בשר מליחה שעברו עליו ב' ימים משחיטתו ושותה יין תוסס פי' ג' ימים אבל עתה שרוב מאכל שלנו בשר לאחר ב' ימים נראה דאסור וגם מיין תוסס הלב נוטה לאיסור וכן נהגוו), ומסיק דאין אסור אלא משש שעות ולמעלה ודווקא בסעודה מפסקתז) אבל עתה נהגו העולם איסור כל היום וכן נכון, וגם אמרו במשנה שלא יאכל אדם ערב ט' באב שני תבשילין, ור"י היה אוסר תבשיל של תפוחים וכן כל דבר מבושל הנאכל חי אע"פ שאין בו משום בישולי גוים כיון דמערבין בהן עירובי תבשילין מקרו תבשיל. ואם חל ט' באב להיות בשבת דוחין אותו עד לאחר שבת ואין שום אבילות נוהג בשבת אפילו בדברים של צנעהח), וכן אם חל להיות בשבת מעלה [על] שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתה, וכתוב בסה"ג נהגו רבותי כשחל ט' באב בשבת לאסור כל השבת שלפניו לספר ולכבס אע"פ שנדחת לאחר השבת ופי' כל השבוע(ה) לבד יום ה' או יום ו' משום כבוד שבת כי איך נאסור יום ה' הלא התרנוהו אפילו חל ט' באב בערב שבת כל שכן כשחל להיות בשבת גם בשאר ימי שבוע נמי חומרא יתירה הוא שהרי לא אסרו אלא שבת שחל להיות ט' באב בתוכה ובפרק בתרא דמגילה מחלק בין חל להיות בתוכה לחל להיות בשבת. ט)כשחל ט' באב במוצאי שבת אין מבדילין והר"ר שמואל ז"ל היה אומר בקול רם בלא כוס בורא מאורי האש אבל לא בורא עצי בשמים ובלילה שניה מבדיל על השולחן ב"ה בפ"ה והמבדיל, יש מחמירין לאמור על השולחן אע"פ שלא פסקו בין הבדלה לסעודה אלא אוכלין מיד ושוב כששותין מברכין בפ"ה משום דאמרינן יש הבדלה בלא סעודה וכשהוא סועד לא בטלה ברכת היין ולא נהירא לרבותי מפני כשהוא מיסב על השולחן ולא פסק בין הבדלה לסעודה ברכת הבדלה עולה לכאן ולכאןי). ועוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בט' באב כדרך שמשלימות ביום כיפור, ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במיםיא), ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת סנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתוביםיב) ובהלכות ובאגדותיג) אבל קורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ויש אומרים שפרק אילו מגלחין וכיוצא בהן מותר לקרות ותינוקות של בית רבן בטיליןיד), אך מותר להניח תפילין דקרי ליה בפרק החולץ (יבמות מ"ג) אבילות ישנהטו). ואסור לשורר בבית המשתאות בזמן הזה משום אבילות ירושלים אך בבית חתנים מותר ושיר שהוא שבח של הקב"ה מותר בכל מקום, ואסור לסייד ביתו אלא אם כן משייר אמה על אמה נגד הפתחטז), והמתאבל על ירושלים זוכה בנחמתה שנאמר (ישעי' ס"ו) שמחו ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה כל המתאבלים עליהיז). א) [וגם נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות יום שלפני פורים בזמנים אלו בי"ג באדר זכר לתענית שנתענו בימי המן שנאמר (אסתר ט') דברי הצומות וזעקתם, ואם חל י"ג באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי, לשון המיימון (הלכות תעניות פ"ה ה"ה)]. ב) ומסקינן בגמרא (תענית דף כ"ט) דאפילו לכבס ולהניח עד אחר תשעה באב אסורין. עכ"ל ספר מצוות הגדול. ג) אסור לכבס ולספר מראש חדש עד התענית דברי ר' מאיר רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אסור אלא אותו שבת בלבד אמר רבא הלכה כר' מאיר ואמר רבא הלכה כרשב"ג ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר' מאיר ה"א אפילו מראש חדש קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן כרשב"ג הו"א אפילו לאחריו קמ"ל הלכה כר' מאיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה אמר רבי יהודה אמר שמואל אמר רב שילת משמיה דרב כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב נשתהי ליה דמרע ליה מזליה באדר ניזיל בהדי דברי ליה מזליה. אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו ובהן בנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים מה היו אומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, בשלמא יום הכיפורים יום סליחה ומחילה הוא יום שנתנו בו לוחות האחרונות אלא ט"ו באב מה היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זה בזה רב נחמן אומר יום שכלו בו מיתי מדבר רב מתנה אמר יום שנתנו בו הרוגי ביתר בקבורה, עכ"ל התלמוד בסוף מסכת תענית. ד) שלחו משמיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה, לס"ג. ה) בפרק במקום שנהגו במשנה (פסחים נ"ד) דתלמידי חכמים בטילים בכל מקום רשב"ג אומר לעולם ינהג אדם עצמו כת"ח דלא חייש ליוהרא ות"ק חייש ליוהרא, ומפרש בתו' (ברכות י"ז) דאפילו במקום שנהגו לת"ק עכשיו יעשה כל אדם עצמו כת"ח ולא יעשה מלאכה בט' באב דליכא משום יוהרא עכשיו כיון שבשאר הימים אין אנו רגילים במלאכה כל כך דדווקא בימיהם שהיו רגילים במלאכה בשאר ימים שייך יוהרא ולא עכשיו כדפרשתי, ומהאי טעמא אמרינן דחתן קורא ק"ש אפילו לילה הראשון אפילו דמאן דחייש ליוהרא גבי חתן פ"ק דכתובות (ברכות דף י"ז) דווקא בימיהם שהיו מכוונים מאוד בק"ש ואנן סהדי דחתן דטריד לא מצי לכוון כל כך לכך הוה שייך משום יוהרא אבל אנו דגם שאר בני אדם אינם מכוונים כל כך לא שייך ביה משום יוהרא גבי חתן, מפי הר"ר שמואל מאיבר"א, ומיהו במקום שרגילים במלאכה כגון בספרד צריך עיון לעניין ט' באב ומיהו שמעתי דגם נהגו שלא לעשות מלאכה, לס"ג. [אמר רבי עקיבא כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה לעולם וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בו אינו רואה בשמחתה של ירושלים וכל המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו ירושלים וגילו בה כל אוהביה, עכ"ל בפרק בתרא דתענית (דף ל')]. ו) אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אילעאי ערב ט' באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור וכירים ואוכל ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו, עכ"ל בפ"ב דתענית [שם]. ז) פי' בסעודת המפסקת בין ערב ט' באב לט' באב כלומר שאין דעתו לאכול עדיין אבל בסעודה [שאינה] מפסקת כלומר שדעתו לאכול עדיין מותר, עכ"ל בפרק בתרא דתענית [שם]. ח) שמעתי שהר"ם נוטה להחמיר בדברים שבצנעה וצ"ע. [ואסור בתשמיש המטה כי דברים של צנעה נוהג באבל, לשון תשב"ץ (סימן ק"ה) והר"י מוינ"א. בשם ר"י דמקורבי"ל דמותר דלא דמי דהא דאמרינן באבילות שנוהג בשבת מדברים שבצנעה משום דאבילות חל עליו קודם השבת אבל הכא גבי ט' באב שחל להיות בשבת כיון שנכנס כבר שבת לא חייל שום דבר מאבילות, ועוד אם תאסריהו בתשמיש המטה אם כן יהיה חמור כשנדחה מכשהו ביומו שאם תקבעינו בשבת לא יהיה אסור בתשמיש המטה כי אם ליל יום ו' וכשהוא נדחה אם תאסריהו בליל שבת אם כן יהיה אסור שתי לילות ליל ו' ומוצאי שבת וט' באב יהיה למחר, עכ"ל. ט) וכשחל ט' באב להיות באחד בשבת או כשנדחה אין מבדילין עד לאחר מוצאי תענית, לס"ק. [ואז אינו מברך כי אם בפ"ה והמבדיל בין קודש וכו' [לבד] עכ"ל]. י) סדר ט' באב כך היא. מקדימין לבית הכנסת ומתפללין תפילת מנחה ואין נופלים על פניהם ויוצאין מבית הכנסת ואוכלין ושותין מבעוד יום — הג' ויושבין על גבי קרקע כשאוכלין ואחר אכילה מיד נותן מפה במים ואחר כך הולכים בב"ה ומתפללים תפילת ערבית [ולא] אומרים נחם, גמר תפילת ערבית אומר קדיש שלם לשון התו' עכ"ה — לאחר תפילת ערבית קורא הש"ץ איכה ואי קרו כולהו ליכא איבול, וחוזר על זכור ה' וכו' כל פסוק לעצמו ומתאונן ומוסיף אוי אוי והציבור עונין אחריו על פסוק ופסוק זכור וגומר ואתה ה' לעולם תשב וכו' והקהל והציבור עונים כולם כאחד, ואחרי כן יעמוד לסדר קדושה ומתחיל ואתה קדוש ואומר קדיש ואינו משלימו והולכין לבתיהם ואין נותנין שלום זה לזה כאבילים, למחר יבואו לבית הכנסת ויתפללו בלא תחינות ואחר יקראו ספר תורה ויקרא בו כהן לוי וישראל בפרשת כי תוליד בואתחנן והישראל שלישי מפטיר באסוף אסיפם ויחזיר ספר תורה למקומה ואחר כך יאמר קינות ואחר כך יאמר תהילה למנצח ובא לציון וקדיש שלם. מהר"ם נ"ע אינו מניח תפילין בבוקר משום בצע אמרתו שקרע פורפיתא דיליה ולובש טלית קטן ואומר מחי ומסי, לשון תשב"ץ (סימן ק"ג). יא) ומותר לרחוץ ידיו [דהוי] כמו טבילה של מצוה, [לא"ח]. ואומר מהר"ף דמנהג יפה הוא לשרות מפה במים בט' באב דמתוך כך שירחוץ ידיו במפה יהיה נזהר שלא ירחץ פניו ועיניו שהעולם רגילים בי' וזה ודאי אסור כדאמרינן לא ירחץ פניו כו', עכ"ל (תענית ל'). יב) ולשנות במשנה במדרש ובתלמוד. יג) ר' יהודה אומר אינו קורא במקום שאינו רגיל לשנות. יד) וסמך לדבר פקודי ה' ישרים משמחי לב וכל דבר המשמח אסור בו, עכ"ל בפרק בתרא דתענית. טו) הלכך לא עדיף מיום שיני דאבל שמניח תפילין כדאמרינן במועד קטן (דף כ"א), ע"כ לשון ס"ק [עיין לעיל מהר"ם]. במחזור ויטרי אמר מר הני נשי דידן דלא שתו חמרא מי"ז בתמוז עד ט' באב מנהגא הוא ורוב גאוני שבלוניי"א נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משנכנס אב עד ט' באב ויש שמקדימין. עכ"ל (סי' רס"ג). טז) (בבא בתרא דף ס') עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא אמר רב פפא אפילו כסא דהרסנא עושה אדם כל תכשיטין ומשייר בה דבר מועט מאי היא צדעה ובת צדעה שנאמר אם אשכחך ירושלים אזי תשכח ימיני (תהלים קל"ז), לס"ג. יז) וטולמ"א בלע"ז שלנו מותר כדאמרינן בפ"ב דברכות (דף ט"ז) ר' אמי ור' אסי קטרי לה גננא לר' אלעזר.
